עד לא מזמן, אם היית קפואריסט צעיר ומבטיח הרוצה ללמוד מהטובים ביותר ובמקביל לעשות לעצמו שם בעולם הקפוארה היה עלייך לארוז תיק לשים בו את בגדי הקפוארה שלך, לתת נשיקת פרידה לאמא ולצאת למסע ברחבי ברזיל או העולם.
במסע זה היית פוגש פנים אל פנים את המאסטרים האגדיים שהכרת רק מסיפורים ומעשיות, מהם היית לומד רעיונות חדשים, שומע סיפורים מרתקים על המאסטרים שקדמו להם, לומד את השפה אם צריך, על הדרך היית עושה לעצמך הרבה בושות, סופג הרבה מכות ואכזבות, רוכש הרבה חברים ואולי גם כמה אויבים, מתאהב אם יש לך מזל או אין לך מזל תלוי איך אתה מסתכל על זה, עובר משברים ומרגיש בדידות מה היא, לומד ענווה מה היא, אט אט פרצופך היה הופך מוכר ואז שמך היה מוזכר בהזדמנויות כאלו או אחרות, עם הזמן והניסיון אולי היית מקבל די כבוד והערכה על מנת ולהחזיק ברימבאו במעגלי הרחוב, סיפורים על מפלותיך וניצחונותיך היו נכנסים לקנון הסיפורים שבעל פה ולבסוף כשהיית חוזר אל ביתך וקהילת הקפוארה המקומית שלך ידעת בכל איבר בגופך כי הרחבת את מעגל קיומך, רכשת די ניסיון, כלים, שעות תרגול ומשחק להרגיש בטוח עם התואר קפואריסט או אפילו מדריך, עם הבטחון הזה ועם ברכת המאסטר שלך היית מתחיל ללמד ולבנות קהילת קפוארה משלך, החברים שעשית במסעך אולי יזמינו אותך לבקר שוב והפעם בתור מדריך אורח ואתה בתורך תזמין אותם אל בית ספרך.
עם הזמן המאסטר שלך קידם אותך בדרגה וקיבלת את תואר ואת חגורת הפרופסור, קהילת התלמידים שלך הלכה והתפתחה הן כמותית והן איכותית, התחלת לחשוב על המשכיות וניסית לאתר את התלמיד הזה בעל די כשרון ומוטיבציה להיות שותף למסע שלך, בינתיים קיבלת את דרגת הקונטרה מאסטר, אותו התלמיד עליו שמת עין כממשיך דרכך עזב מזמן, עבר עיר, עבר תחום, החליף סטטוס או אפילו החליף מורה, אבל תלמיד אחר, כזה שצמח אצלך עוד מהיותו ילד קטן כבר הפך לנער, אך כמובן הוא התגייס לצבא וגם חתם קבע לשנה, לשמחתך כשסיים את הצבא נסע לטיול של שנה בברזיל, שם עשה את המסע שלו וחזר מלא מוטיבציה ללמוד וללמד. בינתיים המאסטר שלך וכל קהילת הקפוארה הכירו בך כמאסטר לקפוארה. אתה כבר בן 45 בעל יותר מ 30 שנה של ניסיון בתחום.
מבחינה פיזית אתה הרבה מעבר לשיא שלך, למרות שאתה עובד קשה מאוד בניסיון לשמר את גופך כמה שאתה רק יכול --שהרי אתה רוצה לדחות את הבלתי נמנע ולהיות דוגמא לחיים בריאים לתלמידיך -- אבל מבחינה תפיסתית את האומנות אתה רק הולך ומעמיק. לקח לך 30 שנה ויותר לרכוש לעצמך שם בתחום, מבחינת הקהילה המקומית אתה הסמכות כשמדובר באומנות הקפוארה ושימך הולך לפניך גם במעגלי הקפוארה ברחבי הארץ ובמקומות אחרים בעולם.
ב'כפרינו הגלובלי' תהליך כזה -- כמו סבלנותינו-- הולך ומתקצר. היום, בעידן היוטיוב הרבה קפואריסטים צעירים לא מרגישים את הצורך ביציאה למסע פיזי ורוחני מסוג זה מכיוון שלכל תרגיל קיימים עשרות סרטוני 'טוטוריאל', אפשר לפגוש כל מאסטר מפורסם או קפואריסט מוכשר באין ספור סרטונים וראיונות. כל משחק קפוארה שמתקיים בעולם מצולם ממספר זוויות שונות במקביל, ונוצר הרושם שכל קפואריסט או האמת כל בנאדם בעולם לא הולך להשתין מבלי להעלות סרטון 'לייב' לפייסבוק.
ולמה שקפואריסט צעיר הרוצה לעשות לעצמו שם יצא למסע, יבזבז כסף, זמן ואנרגיה, יעבור תלאות סכנות וחוסר וודאות שהרי בסרטון אחד מושקע וחוש שיווקי מוצלח אפשר להגיע אל יותר אנשים ביממה מאשר בעשור של שוטטות.
מגמת "ההתמערבות" העולמית לא פוסחת על אומנות הקפוארה לטוב ולרע. כשתרבות ה'אינסטנט' של היום מקדשת את הקצב המהיר את העליות המטאוריות והקפיטליזם כל התהליכים מתקצרים. אם זה משך הזמן הלוקח לקפואריסט להגיע לדרגת מאסטר -- לפני עשור לא היה מתקבל על הדעת מאסטר בן 30 --, ואם זה משך כהונתם של קובעי המגמות: אותם קפואריסטים מעלי הסרטונים, בעלי היכולות הפיזיות המרשימות המשולבות ביכולות טכנולוגיות שיווקיות ומיתוגיות שלא היו מביישות שום חברת פרסום. אלו הם קובעי המגמות העכשווים, המתחלפים חדשות לבקרים על פי מצב הלייקים הצפיות והשיתופים.
הקפוארה מקיימת דיאלוג עם העבר ועם העתיד נלחמת/משחקת בין מסורת לחדשנות בין קידוש הידע והניסיון לקידוש הנעורים. אני סמוך ובטוח שבסופו של יום הקפוארה תדע למצוא כמו תמיד את דרך האמצע להמשיך ולכבד את המאסטרים הזקנים הסוחבים על גבם שנים על גבי שנים של ניסיון, שומרי ומעבירי הידע, ובמקביל לתת מרחב לחדשנות ולהתאים עצמה לעולם הולך ומשתנה.