A maré subiu
Sobe maré
A maré desceu
Desce maré
מערכת העצבים האנושית מחולקת לשני מערכות על עיקריות מערכת העצבים המרכזית שכוללת את המוח ואת עמוד השדרה, ואת מערכת העצבים ההיקפית שמתחלקת גם היא לשתי מערכות, הסומטית והאוטונומית.
מערכת העצבים הסומטית אחראית על כל מערכת השריר והשלד שלנו והינה ברובה, בשליטתנו. מערכת העצבים האוטונומית הינה ובכן, אוטונומית ואחראית על פעולות עליהן אין לנו שליטה מיידית וישירה כמו מערכת העיכול, הנשימה, המערכת הקרדיו וסקולרית, טמפרטורה, הורמונים ועוד... ותפקידה העיקרי הוא שמירה על הומאוסטזיס - האיזון הקיים של המערכות בגוף.
מערכת עצבים אוטונומית זו, גם היא מחולקת לשתי מערכות, המערכת הסימפטטית והמערכת הפרה סימפטטית.
המערכת הסימפטטית אחראית על מנגנון ה fight flight freeze. לחימה, בריחה או קפיאה. למנגנון זה שורשים אבולוציוניים לאבותינו שוכני המערות אשר היו חשופים באופן מתמיד לסכנות ונדרשו להגיב במהרה למצבי קיצון, כמו נגיד, אריה בסביבה. למערכת הסימפטטית נוירונים קצרים התורמים לזמן תגובה מהיר ואחראים על האצת הדופק והנשימה, ויסות הדם מהפריפריה אל עבר מרכז הגוף, הפרשת אדרנלין, הרחבת אישונים לשיפור הראיה, מתן זמינות של מקורות אנרגיה מיידים ועוד…
המערכת הפרה סימפטטית אחראית על החזרת הגוף למצב שגרה ומנוחה ואחראית על עיכול ושמירה על הומאוסטזיס. למערכת זו נוירונים ארוכים יותר ומכאן זמן הפעולה שלה ארוך יותר.
מכאן אנו למדים שאנו בני האדם בנויים בצורה כזו שאנו מצטיינים בכניסה מיידית ומהירה לפעולה אך מתקשים יותר בהורדת קצב מערכות הגוף ובחזרה לשגרה.
הכניסה לתגובת לחימה או בריחה היא מיידית וספונטית עבורינו, בעוד החזרה לרגיעה הינה איטית ומורכבת יותר ואם ברצוננו להאיץ את תהליך החזרה לשגרה אנו נדרשים למודעות ותרגול.
תארו לכם שנשכבתם במיטה לישון וכמה רגעים אחרי שנרדמתם ,שמעתם רעש חזק מהסלון, הדופק שלכם קפץ ממצב רגיעה מוחלטת להאצה מטורפת, רצתם אל עבר הסלון וגיליתם שהחתול של השכן נכנס מהחלון והפיל כוס שנשברה על הרצפה. העפתם את החתול, ניקיתם את שברי הכוס וחזרתם למיטה אבל עכשיו אתם לא מצליחים לחזור לישון. אתם יודעים שלא קיימת שום סכנה מוחשית אבל האדרנלין שהופרש בעת הבהלה עדיין שוחה לכם חתירה בדם.
הקפוארה אשר התפתחה בצורה ספונטנית לאורך מאות שנים תוך כדי תגובה מתמדת לתמורות החיצוניות בעולם, הפכה בצורה אורגנית לאומנות שיקוף המציאות האולטימטיבית, "תיאטרון קסום של החיים", בלי כמובן לפספס את שורשינו הביולוגיים, היא מקנה לנו את האפשרות לתרגל ולשחק, כמו תמיד, הלכה למעשה, עם המערכות הביולוגיות של גופנו, בעיקר אלו המתקשרות עם סכנה ורגיעה, כי שוב, הקפוארה היא אומנות מציאת נקודת השוויון שבין הקיצונים, במקרה הזה פתרון הפער שבין הסימפטטי לפרה סימפטטי.
כל קפואריסט אשר צבר מעט ניסיון מוזיקלי מכיר את הבעיה הנפוצה מאוד שבה להעלות את הטמפו מאוד קל אבל להוריד את הטמפו כמעט בלתי אפשרי, ולשמור על הטמפו אחיד לאורך זמן דורש מיומנות מכל הנגנים בסוללה ובעצם מכל המשתתפים במעגל. כל מה שצריך על מנת שהקצב יעלה הוא איבר-כלי אחד או אפילו מוחא כפיים אחד ממהר בשביל לגרור את כל המעגל לסחרור. למעגל קפוארה טוב יש התפתחות, יש סיפור הוא מתחיל לאט, עולה קצת בקצב נשאר לאורך רוב המעגל בקצב הביניים ורק בסוף מתפוצץ בקצב מהיר, מעגל שמעלה את הקצב מהר מדי שורף וממצה את את האנרגיות של השחקנים כמו סיגריה ברוח. להוריד את הקצב תוך כדי תנועה הולכת כנגד חוקי הפיזיקה של מעגל הקפוארה וגובלת בבלתי אפשרי, בדרך כלל אם ברצונינו להוריד את הקצב עלינו להפסיק את המוזיקה לחלוטין ולהתחילה מחדש.
אנחנו טובים בלהעלות וגרועים בלהוריד.
אותו עיקרון בא לידי ביטוי גם ובעיקר במשחק הפיזי שבמעגל. קל נורא להלחיץ את השחקן שמולינו וכתוצאה מכך לפעמים את כל המעגל, על ידי תנועות תזזיתיות ואגרסיביות, קשה מאוד לשלוט על אומנות הרגעת האנרגיות. הקסם, ה'מנג'ינגה' של הקפוארה טמון בכך שהיא משחקת בין הקצבות, בין הקרב לריקוד, בין הביחד לנגד. כל חמום מוח יכול להסלים את המשחק ואת המעגל לאגרסיביות ואפילו לאלימות, מאסטר אמיתי יודע איך להרגיע את הרוחות בלי מילים, בלי לעצור את המעגל ולנזוף בשחקנים, רק על ידי כניסה למעגל והשארת חותם אשה ייחודי אשר ירגיע את הרוחות. הזן מאסטר האמיתי של הקפוארה לא מתמחה בלכסח לכולם את הצורה אלא ביכולת שלו לייצר הרמוניה ולהחזיר את ההומאוסטזיס למקומו ואת המערכות ה"סימפטטיות" של המעגל למקומם הבריא. אין בכוונתי לומר שאין מקום לקיצוניות בקפוארה,אבל , there is time for peace,and there is time for war . ובסופו של דבר על הגוף- המעגל לחזור להומאוסטזיס תקין.
קפואריסט מנוסה ובעצם כל לוחם או ספורטאי צריך למצוא את נקודת האיזון בין המערכת הסימפטטית לפרה סימפטטית. אם המערכת הסימפטטית מופעלת יתר על המידה הוא עלול למצוא את עצמו במצב של freeze חוסר יכולת של הגוף להתמודד עם עוצמת הסטרס של הרגע וכניסה למצב של קפאון מלא או חלקי. מהעבר השני אם המערכת הסימפטטית לא תיכנס לפעולה כלל ,ובכן מערכות הגוף לא יהיו מעוררות דיו על מנת ולתת הספק מקסימלי. מציאת האיזון בין שתי המערכות האלה היא כמו משחק מתמיד בין הגז לקלאץ' וכניסה למצב גלישה מה שספורטאים ואמנים מגדירים ככניסה למצב של פלו flow או כניסה ל zone.
הקפואריסט לא רק שצריך למצוא את הנקודה הזו בעצמו הוא גם מנסה להביא את בת שיחו אל עבר הנקודה המתאימה לו. אם הוא מוצא את עצמו מול שחקנית מנוסה וחזקה שמנסה לקדם את המשחק לצד האגרסיבי יותר ניצבות בפניו שתי אפשרויות עיקריות האחת, להשוות אגרסיביות מול אגרסיביות, במקרה הזה התוצאה יכולה להיות או התנגשות בה כל אחד מהצדדים יכול לצאת עם ידו על העליונה, או יצירת מצב בו השחקנית שמולו מבינה כי אין בכוונתו לסגת ושהוא מוכן להשוות אגרסיה באגרסיה ואף להסלים את השיח מעבר לכוונותיה המקוריות, במקרה כזה היא עלולה לסגת בעצמה לאחר ש"קראו לה את הבלוף". במקרה השני הוא יבחר לנסות ולהרגיע את האנרגיות ולמשוך את בת השיח אל עבר דיאלוג רגוע וקואופרטיבי יותר. אין הכוונה שמרגע זה הוא מוותר על השמירה על המרחב שלו ושלמות גופו ומקווה ש"תחוס" עליו, הוא עדיין עירני לכל שינוי אנרגטי, תנועה התקפה והבעת פנים. במקרה כזה עליו לקחת נשימה ארוכה, תוך כדי תנועה כמובן, ולנסות להרפות ולרכך את אינטנסיביות תנועתו ולנוע על הצד האיטי יותר של הקצב, שהרי בקפוארה בניגוד לריקודים אחרים אנו נעים בסביבת הקצב ולא במדויק על הקצב מה שמאפשר לנו מרחב תמרון בתוך מגבלות המהירות שהמוזיקה מכתיבה ועל ידי כך אולי יצליח להרגיע גם את בת שיחו ולמשוך אותה אל עבר סגנון ואופי משחקו.
Comments