" לזחול פירושו חזירות; אבל שלא לזחול, להיות כרגב עפר וכסלע, מגעיל לחשוב על כך. זה מגעיל לחיים התוססים בי, שעצם מהותם היא תנועה, עוצמת התנועה, והמודעות לעוצמת התנועה…."
ג'ק לונדון, זאב הים.
הקפוארה הינה אומנות דינמית. בניגוד לאומנויות לחימה אחרות, הקפואריסט לעולם לא ימצא במצב של אי תנועה. עמידת המוצא של הקפואריסט היא בעצם תנועת מוצא, "הג'ינגה" אותה תנועת נדנוד קדימה אחורה ומצד לצד שחוזרת על עצמה. הג'ינגה בנויה בצורה אופטימלית על מנת ולשמר את האנרגיה התנועתית שלנו. כל צעד בג'ינגה משמר אנרגיה לצעד הבא וכך הג'ינגה הינה מעין מעגל אנרגטי סגור המשמר את האשה. לדוגמא- במצב המוצא הראשון של הג'ינגה הרגל האחורית דורכת רק על כרית כף הרגל בעוד העקב מורם באוויר, מנח זה של הרגל מאפשר גם לדחוף את הגוף להמשך הג'ינגה וגם לקבל את האנרגיה של הנחיתה. שני אלו מבלי "לבזבז" אנרגיה אל תוך הרצפה. רעיון דומה נמצא בכל שאר העולם התנועתי שבקפוארה. הקפוארה מתרחשת בתוך מעגל ותנועותיה הם בעיקר עגולות. אחד העקרונות הראשונים שאנו מלמדים בקפוארה הינו הזרימה התנועתית, כלומר שכל תנועה מובילה אל תוך תנועה חדשה, ואם רצפים או "סיקוונציות" אלו נעשים בצורה נכונה, ואנו משתמשים נכון במכניקת הגוף שלנו כל תנועה אמורה לייצר אנרגיה/אשה לתנועה הבאה אחריה. זהו דיאלוג בלתי נגמר במעגל סגור בינינו לבין גופינו. עוד עיקרון תנועתי בעולם הקפוארה הוא אי עצירת התנועה של בין שיחנו, אלא תזוזה והתחמקות מהתקפותיו כך שהדיאלוג המעגלי יוכל להמשיך ולהתרחש, ברגע שאחד מהשחקנים עצר את תנועת בין שיחו הוא שם סוף לשיח.
אם נשליך את העקרונות האלו אל הקונטקסט הרחב של הקיום והחיים נבין שלפי השקפת העולם של הקפוארה, החיים כמו הקפוארה, אינם יכולים להתקיים ללא תנועה. החיים הם התנועה והתנועה היא החיים. אי תנועה פירושה- מוות.
התנועה תמיד תעודד חיים והחיים בתורם יעודדו עוד תנועה וכן הלאה במעגל סגור לנצח, או עד לחוסר התנועה האולטימטיבי.
האם אי פעם נכנסתם לתקופה של אי עשיה ועייפות? ונכון שאותה אי עשייה ואותה עייפות עודדה עוד אי עשייה ועוד עייפות? והאם אי פעם נכנסתם לתקופה של פעלתנות יתר שיצרה עבורכם עוד הזדמנויות ועוד אפשרויות שבתורם הולידו עוד תנועה ועוד פעלתנות?