"tem energia na terra, tem energia no mar
a terra e agua encontrar faz um exu
pra terra rodar”
“ יש אנרגיה באדמה, יש אנרגיה בים
כשהאדמה והים נפגשים נפתח המנעול
המסובב את העולם" שיר קפוארה
את רעיון ארבעת היסודות הגה אמפדוקלס- פילוסוף יווני בין המאה ה 5 לספירה. תיאוריה קדם מדעית זו ניסתה להסביר את מבנה החומר והתהליכים היסודיים הפועלים בעולם. על פי תיאוריה זו כל החומר בעולם בנוי משילובים שונים של ארבעת היסודות הנ"ל. יסודות אלו- חולקו בסדר עולה כשבתחתית אדמה היסוד הסטטי והכבד, מעליה אוויר היסוד הקל, אחריו מים היסוד הזורם ולבסוף אש שנחשב ליסוד דינמי ואנרגטי. תיאורית ארבעת היסודות הייתה התיאוריה ה'מדעית' דאז שניסתה להסביר את העולם הפיזי. באין שום אינפורמציה אחרת שתסתור את תיאורית ארבעת היסודות, רעיונות אלו נתפשו כאמת מוחלטת וחדרו לתחומי מחשבה שונים ברחבי העולם במשך כאלפיים שנה.
גם ביהדות ימי הביניים תיאוריה זו אומצה באופן נרחב. בספר הזוהר מוזכרים ארבעת היסודות בהקשרים רבים, בניהם, בהקשר של בריאת האדם נכתב שהאדם נברא מארבעה יסודות: אש ורוח עפר ומים.
לקראת סוף המאה ה-18 גילויים מדעיים שפכו אור חדש על כל רעיון ארבעת היסודות. מהר מאוד נתגלה כי כל אותם ה "יסודות" אינם יסודות כלל. נתגלה כי האוויר אינו יסוד אלה בנוי מחנקן חמצן וגזים נוספים. המים שנחשבו כיסוד עד אז נתגלו כבנויים מחמצן ומימן וכן הלאה
כיום תיאורית ארבעת היסודות הינה נחלתם של מיסטיקנים: אנשי מדיטציה, קוראים בקלפים ואסטרולוגים. רבים, כאילו ומתעלמים מהעובדות המדעיות בנות ימינו ועדיין מנסים לחבר בין רעיון ארבעת היסודות לבין הסבר "מדעי" שייתן תוקף לרעיונותיהם הרוחניים, שהרי בעולם החילוני של ימינו, המדע הינו האמת האבסולוטית ממש כמו שבעולם הדתי האמונה הינה האמת האבסולוטית. אם כך אנשי ניו- אייג' רבים מרגישים כמעט מחוייבים למצוא הקשר מדעי על מנת ולתת תוקף לרעיונותיהם המיסטיים, וזו לפי דעתי מפלתם
תיאורית ארבעת היסודות אינה תיאוריה מדעית ואיננה יכולה להסביר את עולמנו החומרי. מה שכן, היא יכולה לנסות ולהסביר את עולמנו הרוחני או אפילו הרעיוני מבלי שהיא תתיישב כמו תקע לשקע עם מה שידוע לנו על עולמינו הפיזי.
אפשר לחשוב על ארבעת היסודות כעל ארבעה קטגוריות או כפי שהם גם נקראים אלמנטים הקיימים בעולמינו החומרי אשר באופן לא מודע מחלקים את עולמנו עוד מינקות. ילד הנולד וגדל אל תוך עולם הטבע והחומר מחלק את עולמו לקטגוריות אלו על מנת ולעשות סדר ראשוני בתפיסתו את עולם החומר. הוא לא יודע או צריך לדעת בשלבי התפתחותו המוקדמים כי האוויר מתחלק לחמצן מימן וגזים אחרים, הוא רק יודע שהאוויר הוא לא היבשה והים הוא לא אש ולכל אחד מהקטגוריות הללו מאפיינים או הכללות שונות. האדמה מוצקה ויציבה, האש חמה ותזזיתית, האוויר הוא בלתי נראה אך לעיתים נושב והמים שקופים ונוזליים במצבם הניטרלי
אט אט הילד לומד מנסיון כי אין גבול ברור בין הקטגוריות הללו וגם האדמה היציבה והקשה יכולה להפוך בוצית ונוזלית אם תשים בה קצת מים, ולחילופין גם המים יכולים להפוך לסמיכים ובוציים אם תשים בהם קצת אדמה. האוויר יכול להיות נראה לעין אם הרוח תנשוב ותעיף קצת אדמה ואם ינשוב האוויר בצורה אופקית ויהפך לרוח אז היא תלבה את האש. כלומר ישנה מערכת יחסים מורכבת בין כל אותם ארבעה ספרות
כך הוא גם העולם התנועתי שלנו בקפוארה. התלמיד המתחיל כמו הילד לומד לחלק את העולם התנועתי לארבעה ספרות. התקפות והגנות, ג'ינגה - הכוללת עבודת רגליים ידיים ותנועה במרחב - עבודת רצפה-פלוריו ואקרובטיקה, אט אט ככל שהתלמיד מתבגר בתוך עולם הקפוארה הוא מבין כי ישנה זליגה תנועתית בין הקטגוריות שאותן הוא קיבל כמובנות מאיליהן. כלומר שהתקפה יכולה לשמש כהגנה ולהיפך, שעבודת הרצפה, הג'ינגה או האקרובטיקה יכולים לשמש גם על מנת ולנוע במרחב וגם כהגנה או התקפה, שהתקפה יכולה לשמש כתנועה
בפנתאון הקנדומבלה - דת אפרו ברזילאית עליה הרחבנו מעט בפרקים הקודמים - שולטים האורישאז, הישויות השולטות על המרחב הקוסמי והפיזי של חיינו. כל אורישה משוייך/כת לאחד או יותר מכוחות הטבע או הספרות הפיזיות של חיינו ועל יכולות ותכונות אופי שלנו, וכמו בארבעת האלמנטים ובעולם התנועתי של הקפוארה חלוקת התפקידים בין האורישאז אינה תמיד ברורה. אצל האורישאז כמו אצל האלים בפנתיאון המיתולוגיה היוונית ישנה פוליטיקה פנימית, חלקם אחים הורים או בני זוג של אורישה אחר, וכך ישנו לעיתים מאבק בין אלו ששולטים על המרחב הקיומי של האדם וזליגה מתחום שליטה אחד לאח
( יש להדגיש כי אומנם מושגים מסויימים מעולם הקנדומבלה זלגו אל תוך עולם הקפוארה, אך הקפוארה והקנדומבלה הינם שתי תופעות תרבותיות נפרדות ולקפוארה אין קשר לעולם הדתי של הקנדומבלה. מה שכן הקפוארה כן נתפשת בין היתר כחוויה רוחנית ובאופן טבעי חלק מרעיונות הקנדומבלה זולגים אל תוך העולם הרעיוני של הקפוארה.)
אדמה-עבודת קרקע- שנגו אורישה המטעים והקפוארה אנגולה
במוחינו, האדמה מסמלת יציבות. אנו כאינדיבידואלים עלולים להיות לא יציבים פיזית ונפשית אך את יציבות הקרקע הפיזית
עליה אנו עומדים אנו בדרך כלל לוקחים כמובן מאליו. היא קשה ובלתי מתפשרת, לטוב ולרע. עבור הקפואריסט הקרקע היא משטח עבודתו, כמו הקנבס עבור הצייר. כולנו, בני האדם מחוברים אל הקרקע שתי רגלינו נטועות אל האדמה, אך הקפואריסט מחובר אל הקרקע ברגליו, ידיו וראשו הוא נטוע אל הקרקע במאונך במאוזן ישר או הפוך, הוא נע נמוך במרחב מחובר אל הקרקע בשתי ידיים ורגל משם עובר לראש ולידיים חזרה לרגל וראש וכן הלאה. הקפואריסט רואה את הקרקע ונע עליה בשלווה מנקודות תצפית אחת למשניה פעם ישר פעם הפוך, הוא נע, הקרקע לא. תנועות רבות כל כך כמו הנגטיבה, קוקוריניה, אאו, בננירה, הולה, הסטרה, קטה די הינס, אאו די קבסה, פיאו די מאו, פונטה, מקקו ועוד תנועות רבות מחברות אותנו אל השורשים ואל האדמה
עבור הקפואריסט הקרקע היא דואלית, היא הבית אך היא גם מקור פחדו הגדול ביותר. היא מקור יציבותו ומשטח עבודתו אך אותה קשיחות נטולת סנטימנטים גם מכה בו כאשר הוא מופל אל הקרקע.
אותה הדואליות מיוצגת באחד מחוקי היסוד של הקפואריסט- רק כפות הידיים, כפות הרגליים והראש יגעו ברצפה, כלומר רק הקצוות של גופינו יבואו במגע עם האדמה. מבחינה תנועתית זוהי מגבלה הנכפת על הקפואריסט אך זוהי מגבלה הבאה לשרת צורך קרבי. ברמת הקרב והדיאלוג בקפוארה אין האבקות על הרצפה. ברגע שאחד מבני השיח נפל על הישבן או הגב הדיאלוג נגמר ואפשר לסיימו או להתחילו מחדש. בעבר קפואריסטים רבים היו מגיעים למעגלי הקפוארה לבושים בביגוד מחוייט בצבע לבן אם אלו היו מוטחים או נופלים אל הקרקע בגדיהם היו מתלכלכים כסימן לתבוסתם-ולהיפך.
סגנון הקפוארה שאפשר לשייך לאדמה בצורה הדומיננטית ביותר הינה הקפוארה אנגולה. לא סתם הקפוארה אנגולה היא המסורתית ביותר, מחוברת עמוק לאדמה בשורשיה ההיסטורים, המוזיקלים והטקסיים של האומנות והיא גם זאת המשוחקת פיזית הכי קרוב לקרקע. האנגולרו מבלה את רוב זמן השיח שלו עם ידיו וראשו על הקרקע הוא עולה גבוהה רק מדי פעם, כמו לוויתן המבלה את רוב זמנו מתחת לפני הים העולה רק על מנת לשאוף אוויר ומיד הוא חוזר למצולות.