הקפוארה, כמו כל אומנות או בעצם כמו כל דבר בחיים מקיימת דיאלוג דו סיטרי פורה ומפרה עם כל חברה בה היא פוגשת. תחושתי היא שבגלל אופי האומנות עצמה והמרכזיות של רעיון הדיאלוג בתוך אומנות זו הדיאלוג שהקפוארה מקיימת עם סביבתה עמוק יותר ובעל יותר רבדים מאשר במקרים אחרים. בקפוארה כמו בחיים דיאלוגים טקסטואליים וסאב טקסטואליים רבים מתקיימים במקביל וקפואריסט וותיק ומנוסה ידע, כמו שתסריטאי טוב ידע, לפתח מעין חוש שישי, כזה היודע לנתח בצורה מהירה וחדה את כל הדיאלוגים המתרחשים ולהשתמש במידע הזה לטובתו, במעגל הקפוארה ובחיים. אנסה למנות את הדיאלוגים השונים המתרחשים במקביל בתוך מעגל הקפוארה על מנת ולהסביר למה הקפוארה הינה כלי בין-תרבותי מגשר יוצא מהכלל שהרי הצעד הראשון בכל גישור בין בני אדם ובין תרבויות הינו היכולת לדיאלוג
אפשר לחשוב על הקפוארה ועל הדיאלוג הפיזי של הקפוארה כעל ציר בצד האחד של הציר נמצאת הלחימה והפרגמטיות שבלחימה בעבר השני של הציר נמצאת התנועתיות הריקוד החן והסגנון. הקפוארה תמיד נעה על ציר זה. לפעמים היא יותר קרובה בציר ללחימה ולפעמים היא קרובה יותר לכיוון התנועה והריקוד. הקפוארה לא יכולה להתקיים מחוץ לציר הזה ועל כן המילה משחק. הקפוארה תמיד משחקת בין היופי והאלגנטיות לאלימות וסכנה. אם הקפוארה מאבדת מהאלגנטיות שלה והופכת רק לקרב היא כבר לא קפוארה ואם היא הופכת לריקוד וחסרה את אלמנט הסכנה והפרקטיקה שבלחימה גם אז היא כבר לא קפוארה
אקט הקפוארה אומנם נקרא משחק אבל זהו משחק שונה ממשחקים שאנו מכירים. הוא שונה ממשחקים כמו כדורגל, כדורסל ותופסת בכך שהחוקים שלו הם חוקים אמורפיים. יותר כמו, בוא נגיד, מטקות, אבל הרבה הרבה יותר מורכב. ישנם מספר חוקי יסוד המאפשרים את קיום המעגל כמו איך שחקן נכנס למעגל, רק שני שחקנים יהיו במעגל בכל זמן נתון, איך נכנסים ויוצאים מהמעגל וכו… אבל רוב החוקים של הדיאלוג עצמו --כמו תנועות הקפוארה-- הם חוקים שנועדו לעקם לקפל ולמתוח עד לנקודת שבירתם
התלמיד המתחיל לומד סטים של חוקים רק על מנת שיוכל לנסות ולהבין את משמעות הדיאלוג בהמשך לכשיתבגר בעולם הקפוארה יהיה עליו ללמוד ולשחרר את החוקים הללו. בשונה ממשחקים קונבציונלים בהם מטרת המשחק מאוד ברורה כגון כדור בתוך השער זה נקודה, כדור מחוץ לקו זה חוץ וכדומה… מטרת המשחק בקפוארה משתנה וחסרת כיוון ברור ועל כן שם נוסף הניתן לאקט הקפוארה הוא "ברינקדרה" שפירושו בעברית משחק ילדים. משחק הקפוארה יכול להראות כמשחק שמטרתו היחידה הוא משחק ממש כמו ילדים המשחקים משחק שהמציאו באותו הרגע. אך זו אינה האמת מכיוון שלמשחק הקפוארה ישנה מטרה היא פשוט מורכבת ומשנה צורה בהתאם לאופי הדיאלוג. ככלל מטרת משחק הקפוארה הינה שליטה. בכל פעם ששני שחקנים נכנסים אל תוך מעגל הקפוארה הם נלחמים על שליטה
בין אם זו שליטה על המרחב. שליטה על יכולת התנועה של היריב, תחרות של שליטה פיזית ,כל יריב על גופו שלו כתצוגה של עליונות פיזית, שליטה קרבית פיזית על גופו של היריב, שליטה פסיכולוגית והפחדת היריב ושליטה על עין הצופה שבינו לבין עצמו מחליט על המנצח. התאוריה שלי היא שבאופן לא מודע האבות הקדמונים של הקפוארה אותם עבדים עליהם נדבר בהמשך הציגו בצורה לא מודעת את חייהם הקשים בתוך מעגל הקפוארה. שני שחקנים נכנסו למעגל, אחד תמיד יצא האדון והשני תמיד יצא עבד ודרך המשחק הזה הם הציגו את סיפורם ובו בזמן נלחמו על חירותם בתוך מעגל הקפוארה
כאמור, רעיון הדיאלוג יושב בלב אומנות הקפוארה. הדיאלוג המרכזי והחשוב ביותר הוא הדיאלוג עליו הרחבנו, הדיאלוג הפיזי בין שני השחקנים, אך ישנם עוד הרבה דיאלוגים נוספים המתרחשים במקביל ובלעדיהם הדיאלוג הפיזי לא יכול להתקיים. הדיאלוג השני הוא הדיאלוג המוזיקלי של ראש המקהלה, המקהלה והקהל. אחד מנגני סוללת כלי הנגינה--בדרך כלל נגן ברימבאו-- מוביל שיר והמקהלה עונה את התשובה או את המשך השיר המתבקש. דיאלוג נוסף הינו דיאלוג המתרחש בתוך סוללת כלי הנגינה עצמה. סוללת כלי נגינה מלאה כוללת, לפי סדר חשיבות עולה: רקו רקו(כלי דמוי מגרדה), אגוגו (שני פעמונים), פנדיירו(תוף מרים) אחד או שניים, אטאבקי (תוף גדול) אחד ושלושה ברימבאואים. ישנם שלושה סוגי ברימבאו המחולקים לפי גודל הקבסה (הדלעת המשמשת כתיבת תהודה). ברימבאו גונגה- קבסה גדולה המפיקה את הצליל הנמוך ביותר, ברימבאו מדיה-קבסה בינונית וברימבאו ויולה קבסה קטנה. בתוך סוללת כלי הנגינה הזו כמיטב המסורת האפריקאית יש מרחב רב לדיאלוג מוזיקלי ולאילתור. לדוגמא- תפקיד הברימבאו גונגה הוא לתת את המקצב. הברימבאו מדיה נותן את אותו המקצב ומאלתר עליו והברימבאו ויולה בעל הטון הגבוה ביותר מאלתר על המקצב ההפוך ככה שכאשר שלושת הברימבאואים מכוונים בהרמוניה טובה אין סוף לדיאלוג ולאפשרויות השיח שבין שלושת הברימבאואים, ממש כמו באומנות האפרו-אמריקנית- ג'אז
הדיאלוג הראשון בין המוזיקה לבין השחקנים במעגל נקבע על ידי הברימבאו. זהו שיח שהוא ברובו חד כיווני, מונולוג , הברימבאו מדבר אל השחקנים ואל הקהל ואלו מתאימים עצמם. ישנם 14 סוגי מקצבים אותם יכול הברימבאו לנגן במעגל הקפוארה, למרות שהיום מנוגנים בתוך המעגל בעיקר 8 מקצבים. כל מקצב מורה על סגנון משחק שונה בעל אופי שונה. לדוג אם הברימבאו ינגן מקצב הנקרא 'סאו בנטו גרנדי די בימבה' על השחקנים לדעת שהברימבאו מצווה על משחק בעל אופי אגרסיבי ולוחמני יותר ועל הקהל לדעת להתאים את מקצב מחיאות הכפיים למקצב 'פלמה די בימבה' (כפיים של בימבה). אם הברימבאו ינגן מקצב הנקרא 'מיוג'יו' השחקנים צריכים לדעת שהברימבאו מורה על משחק בעל אופי שיתופי ואפילו סמי-כיאורוגרפי והקהל צריך לדעת להתאים את קצב מחיאות הכפיים למקצב 'פאומה די טררו' המתאים לסגנון המיוג'יו. ברוב המקרים זה אכן שיח חד כיווני אבל מאסטר טוב זה המנגן על הברימבאו ואחראי על ניהול הרודה ידע להבחין באנרגיות של השחקנים ושל הקהל, ברוב המקרים הוא יהיה זה שיכוון לפי ראות עיניו את אופי המעגל אבל לפעמים הוא יבחר להתאים את מקצב הברימבאו לאנרגיות של שאר המשתתפים,או לחילופין לשנות את המקצב כשהאנרגיות לא לטעמו, וכך במקרה כזה הדיאלוג יהיה דו כיווני
דיאלוג נוסף הינו הדיאלוג שבין המוזיקה-- הכוללת את ראש המקהלה, כל סוללת כלי הנגינה והמקהלה לבין השחקנים שבתוך המעגל. בקפוארה, אלפי שירים אם לא יותר, שירי הקפוארה מספרים על מגוון רב של נושאים, אבל מעגל טוב הינו מעגל בו ישנו דיאלוג פורה בין השחקנים לבין השירה ולהיפך. לפעמים ההתרחשות הפיזית שבמעגל תשפיע על זו המוזיקלית, כלומר על השיר שישיר ראש המעגל ולפעמים השיר שישיר ראש המעגל ישפיע על ההתרחשות הפיזית. אתן דוגמא אחת מכל כיוון למרות שאין סוף לדוגמאות שאפשר להביא כמעט כמו שאין סוף דוגמאות שאפשר להביא על התרחשויות ודיאלוגים ספונטניים המתרחשים בחיי היום יום שלנו: שני שחקנים נכנסו למעגל אחד השחקנים ניסה להפיל את יריבו השחקן השני ספק נפל ספק החליק בעצמו, במקרה כזה ראש המעגל יכול לשיר "escurrega nao e caio"- להחליק זה לא נחשב ליפול. והקהל בתורו יענה את התשובה הרלוונטית לשיר. דוגמא למקרה ההפוך של השפעת השיר על ההתרחשות הפיזית שבמעגל היא שני שחקנים קשוחים ווותיקים מתכוננים להכנס למעגל, ראש המעגל, נגיד המאסטר שלהם רוצה לאתגר אותם הוא מחליט לשיר - תשבור את ג'רבה- כלומר כסח אותו, והקהל יענה - "או קברה" - שבור. או אז השחקנים מבינים שעכשיו מתבקש מהם דיאלוג אגרסיבי ומסוכן יותר.הדיאלוג הזה בין הששחקנים למוזיקה הינו דיאלוג אשר מפרה בצורה משמעותית את האנרגיה או ה'אשה' עליו נרחיב בהמשך
דיאלוג נוסף המפרה משמעותית את רמת האנרגיה ברודה הוא דיאלוג ספונטני בין הקהל/מקהלה לבין השחקנים. אם המשחק הינו ברמה גבוהה או
אחד השחקנים הציג יכולת מרשימה כלשהיא קריאות ספונטניות של התפעלות מצד הקהל/מקהלה מרימות את האנרגיה, או אם אחד השחקנים הפיל או הראה עליונות על יריבו בדרך כלשהיא קריאות מתריסות מצד הקהל 'מחממות' את האווירה. מן העבר השני לעיתים השחקנים 'ינטשו' את המשחק על מנת לקיים איזשהוא דיאלוג עם הקהל, לדוג' וזו דוגמא שלא רואים בקפוארה הישראלית מסיבות ברורות, היא אם אחד השחקנים הצליח לחמוק במילימטרים ולהינצל מהתקפה של היריב הוא יכול לעצור את הדיאלוג מול היריב שלו ולעבור לדיאלוג מול הקהל ולהצטלב כמתפלל ומודה לאל על השהצילו מסכנה זו. או אם שחקן אחד הפיל את יריבו הוא יכול לגשת לאחד מאנשי הקהל וללחוץ את ידו כאומר ראית איך עושים את זה? שוב ישנם אין סוף של דוגמאות שאפשר לתת מכיוון שבתוך מסגרת החוקים המסורתיים הקיימים על מנת ולהבטיח קיום תקין של המעגל ישנו חופש יצירתי רב לאילתור, תיאתרון והבעה עצמית.
דיאלוג נוסף המתרחש בתוך מעגל הקפוארה הינו ה"שמאדה" או בתרגום לעברית ה"קריאה". השמאדה מתרחשת בעיקר בקפוארה אנגולה עליה נרחיב טיפה בהמשך, והיא מעין פעילות משנה המתרחשת בתוך המשחק עצמו, לשמאדה חוקים משלה. ישנם מספר סוגי שמאדות, אתאר רק אחת. באמצע הדיאלוג יכול לבחור אחד השחקנים לעצור לרגע את הג'וגו ולקרוא לבין/בת זוגו לשמאדה על ידי כך שיעמוד זקוף וירים את שתי ידיו לאוויר, בן זוגו שהבחין כי נקרא לשמאדה ייגש לאט ובזהירות אל עבר הקורא כאשר הוא משתופף אט אט יעמוד גם הוא ו"יטפס" מעלה יניח את כף ידו הימנית על כף ידו הימנית של הקורא ואת כף ידו השמאלית יניח על מרפקו הימנית של הקורא, הקורא גם כן יניח את כף ידו הימנית על מרפקו של הנקרא, וכך "ינעלו" שני השחקנים ב"שמאדה די פרנצ'י" או השמאדה הקדמית. מכאן ימשיך הטקס ושני השחקנים יצעדו כמו בריקוד שלושה צעדים קדימה שלושה צעדים אחורה ושוב שלושה צעדים קדימה, בשלב זה הקורא ישחרר את השמאדה ויסמן לנקרא לשוב חזרה אל דיאלוג הקפוארה הרגיל. יש להדגיש כי טקס השמאדה נראה כהפוגה מאקט הקפוארה והוא אכן יכול לשמש כהפוגה אך זמן טקס השמאדה הינו זמן מסוכן מאוד לשני השחקנים, זמן בו על שניהם להפגין משנה זהירות ועירנות יתר. אז מה משמעות השמאדה בתוך משחק הקפוארה? קורא השמאדה יקרא לשמאדה במספר מקרים שונים. במקרה הראשון יקרא לשמאדה כאשר יתעייף וירצה הפוגה מהדיאלוג הפיזי. במקרה השני יקרא לשמאדה מייד לאחר שביצע הפלה בעיטה או כל תרגיל שממנו יצא עם ידו על העליונה, הוא יקרא לשמאדה על מנת להתנצל ולהרגיע את הרוחות. במקרה השלישי יקרא לשמאדה כאשר הופל נבעט או יצא עם ידו על התחתונה כאומר עכשיו אתפוס אותך, עכשיו אנקום. בקפוארה כמו בקפוארה יכול קורא השמאדה לייצר את הרושם כי קרא לשמאדה מכוונה אחת ובאמת לקרוא לשמאדה מסיבה אחרת לגמרי ורצונו האמיתי בקריאת השמאדה הוא לייצר בלבול והטעיה אצל היריב, מעין לוחמה פסיכולוגית. לדוגמא שחקן שהרגע הטיח את בין שיחו על הרצפה יקרא לשמאדה כמתנצל ובתוך השמאדה יתקיף בשנית ויצא שוב עם ידו על העליונה.
השמאדה מציגה את הדואליות של כל הדיאלוג שבקפוארה. הריקוד האחווה והטקסיות מצד אחד וגורם ההטעיה והאפשרות לאלימות מן העבר השני. כאשר בתחילת השמאדה הקורא והנקראה מניחים את כפות ידיהם יחד הם מסמלים את האחווה הרעות והשיתופיות שבקפוארה וכאשר בידם השניה הם מניחים כף יד זה על מרפקו של זה הם מסמלים את האלימות הצפונה בקפוארה זאת שיכולה להתפרץ בכל רגע, הרי בכל רגע במהלך השמאדה יכול אחד השחקנים לשחרר מרפק אל עבר פרצופו של חברו שכן הוא בדיוק בטווח המרפק. מכך אפשר להניח כי הקפוארה מציגה את החיים והשמאדה מציגה את הקפוארה.
דיאלוג נוסף המתקיים בקפוארה הינו הדיאלוג המתרחש על ציר הזמן. את הדיאלוג הזה מסכם אחד משירי הקפוארה באופן מאוד יפה: "voce bate na crianca mas a crianca cresce que bate nao ser lembra mas que apanha nao esceser" בתרגום לעברית "אתה מרביץ לילד אבל הילד יגדל,זה המרביץ לא זוכר אך החוטף לא שוכח." כלומר גם לאחר שהמשחק במעגל נגמר הדיאלוג ממשיך. במצב מתוקן הוא לא יגלוש אל מחוץ לקונטקסט של המעגל (מה שגם עלול לקרות לעיתים) אבל הוא ימשך בדיוק בנקודה בה הוא הפסיק בסוף המפגש האחרון, ולכל קפואריסט ישנם תמיד מספר "חשבונות" פתוחים המתרחשים במקביל לאורך השנים. לקפואריסט מנוסה זכרון טוב וסבלנות רבה. כשנשאלו מסטרה ג'ואו גרנדה וג'ואו פיקנו. --שניהם תלמידיו של מסטרה פשטיניה האגדי אבי הקפוארה אנגולה-- כמה פעמים שחקתם יחד במהלך חייכם? הם ענו ' רק משחק אחד- בהמשכים'.
הדיאלוג הבא שאתאר הינו מסוג שונה. יש יגידו שהוא בכלל לא דיאלוג אבל אני מאמין שהוא אכן דיאלוג, המתרחש תוך כדי תנועה בין כל קפואריסט לעצמו. האמת היא שזהו לא דיאלוג שמתרחש רק אצל קפואריסטים, זהו דיאלוג המתרחש אצל כל מתאמני אומנויות הלחימה, כל הרקדנים ובעצם כל מי שנמצא בתנועה וקשוב לגוף שלו, אבל אצל הקפואריסט הדיאלוג הזה מרכזי יותר מכיוון שהקפוארה הינה אומנות המסתמכת על פידבקים אנרגטים גם מהחוויה החיצונית--כמו שכבר ראינו-- אך גם כן מהחוויה הפנימית.
השאיפה לשלמות תנועתית וההנאה שבתנועה עוזרת לייצר אנרגיה או מה שאנו קוראים לו בקפוארה "אשה". דיאלוג זה מתרחש בצורה של פידבק בינינו לבין גופנו. אם הפידבק הזה שלילי, כלומר אם התנועה הכאיבה לנו באיזה שהוא אופן, אם היא הייתה לא חלקה או לטעמנו לא נקיה אנו נקבל מגופנו פידבק שלילי, כתוצאה מכך לא רק שלא נקבל אנרגיה או אשה מהתנועה אלא נפסיד אותה. מהעבר השני אם התנועה שעשינו התרחשה בהרמוניה עם הגוף שלנו וקיבלנו הנאה תנועתית אנו נייצר אשה שלא רק שווה לאשה אותו הוצאנו אלא נקבל אשה נוסף אשר יביא לנו אנרגיה עודפת לתנועה הבאה וכן הלאה... יתר על כן יש להבין כי הקפוארה הינה אומנות דינמית ומעגלית. דינמית כי בקפוארה אנו לעולם לא נמצאים במצב סטטי, זאת אפשר לראות כבר בתנועת המוצא של הקפואריסט "הג'ינגה" אותה תנועת נדנוד קדימה אחורה ומצד לצד שחוזרת על עצמה. הג'ינגה בנויה בצורה אופטימלית על מנת ולשמר את האנרגיה התנועתית שלנו. כל צעד בג'ינגה משמר אנרגיה לצעד הבא וכך הג'ינגה הינה מעין מעגל אנרגטי סגור המשמר את האשה. לדוגמא- במצב המוצא הראשון של הג'ינגה הרגל האחורית דורכת רק על כרית כף הרגל בעוד העקב מורם באוויר, מנח זה של הרגל מאפשר גם לדחוף את הגוף להמשך הג'ינגה וגם לקבל את האנרגיה של הנחיתה. שני אלו מבלי "לבזבז" אנרגיה אל תוך הרצפה. רעיון דומה נמצא בכל שאר העולם התנועתי שבקפוארה. הקפוארה מתרחשת בתוך מעגל ותנועותיה הם בעיקר עגולות. אחד העקרונות הראשונים שאנו מלמדים בקפוארה הינה הזרימה התנועתית, כלומר שכל תנועה מובילה אל תוך תנועה חדשה ואם רצפים או "סיקוונציות" אלו נעשים בצורה נכונה ואנו משתמשים נכון במכניקת הגוף שלנו כל תנועה אמורה לייצר אנרגיה/אשה לתנועה הבאה אחריה. זהו
דיאלוג בלתי נגמר במעגל סגור בינינו לבין גופינו.