ביקשתי לחיות את חיי כבדרך אגב"

תוך כדי התנועה בשטף הזרם,

לקלוט ולפלוט אם אפשר בלי לתפוס את הגב

להרדם בפרדס- להתעורר בכרם." מאיר אריאל/שיר הקומבינה

(מלנדרו הוא מלנדרו, מאנה הוא מאנה (קומבינטור הוא קומבינטור פראייר הוא פראייר

...מאנה הוא גבר שאין לו ערך

הולך לסמבה, מפלרטט ויוצא בידיים ריקות

תמיד קשה לו ואין לו מזל, הוא מושך את השק

רק בשביל לשרוד…

….מלנדרו הוא זה שמבין דברים

מלדרו הוא גבר שיודע מה הוא רוצה

מלנדרו הוא זה שיש לו כסף, ואין להשוותו לזה מאנה.

מלנדרו הוא מלנדרו, מאנה הוא מאנה." ביזררה דה סילבה.שיר סמבה

.הרבה מין המשותף יש בשני הטקסטים הנ"ל

במקרה הברזילאי ,המלנדרו הארכיטיפי כנראה היה בן לדור העבדים הראשון בסנזלה(מתחם העבדים). ברוב המוחלט של המקרים העבדים חיו ומתו בסנזלה. רק לעיתים רחוקות בחר העבד באפשרות הבריחה ורק לעיתים נדירות בחר באפשרות המרד וזאת משום שהעונש על עברות אלו היה חמור ולא משתלם. אם כך העבד בחר לרוב בשיטות מרד פסיביות. ישנו סיפור על עבד חדש שהגיע לסנזלה, עבד וותיק יותר נאלץ לחנוך אותו וללמד אותו את חיי היום יום במטעים ובסנזלה, בצהרי היום צלצל הפעמון המורה על זמן ארוחת הצהריים החונך הסביר לעבד הטרי כי כשנשמע הפעמון עליו לעזוב מייד את כל מה שהוא עושה ולרוץ לעבר חדר האוכל שכן ניתן להם רק מחצית השעה לאכול. כמה ימים לאחר מכן התלווה העבד החדש אל אדון האחוזה לסיור כמשרתו האישי, אדון האחוזה הורה לעבד להרים אותו על ידיו מכיוון שהגיעו לחלקת אדמה בוצית, העבד הרים את אדונו ובאותו הרגע נשמע צלצול הפעמון, העבד שמט את אדונו אל הקרקע והחל רץ אל עבר חדר האוכל מותיר את אדונו שרוע מלוכלך ונדהם על הרצפה. זהו לא מקרה קלאסי של "שוקיזם" אלה זהו מקרה קלאסי של מלנדרז'ם (התנהגות המלנדרו). הרי איך יוכל האדון להעניש את העבד הטרי כאשר הוא ממלא אחר הוראות. כלומר פירוש מילולי של הוראות הינו אחד מכלי הנשק של העבד. כלי נשק נוספים שהיו בידי העבד היו שימוש בפערים תרבותיים ולשוניים לטובתו, האטת יעילות העבודה וכו… כל אלו הן שיטות מחאה לא ישירות ועקלקלות בהם השתמש העבד בסנזלה בניסון ולשפר במעט את איכות חייו.

כאמור, בשנת 1888 מוסד העבדות בוטל וחלק ניכר מן העבדים המשוחררים עבר מהכפר לעיר בחיפוש אחר מקור פרנסה ומחייה, המלנדרו הסתגל מהר לחיי העיר, הרוויח את לחמו בדרכים לא דרכים, היה מוכר וידוע בחיי הלילה העירוניים היה אהוב על ידי נשים ומוערך על ידי גברים. עד היום דמות המלנדרו הינה דמות בעלת מטען חיובי והרבה טוענים כי דמות המלנדרו מכילה בתוכה את הגבר הברזילאי המזוקק

הקומבינטור הישראלי לעומת המלנדרו הברזילאי הוא לא תמיד דמות אהובה ונערצת, בחלק מהמקרים ההיפך הוא הנכון. הוא אומנם דוגל באותם ערכים של מקבילו הברזילאי אך הוא פחות אלגנטי ויותר כוחני, אבל אם תזרוק לסיר בישול את הקומבינטור ותצרף אליו דמות ארץישראלית נוספת-- הסחבק--, הרי לך מלנדרו תוצרת הארץ. למרות זאת סיפור המקור של הקומבינטור היהודי חופף מבחינה רעיונית בהרבה מקומות לזה הברזילאי. הקומבינטור הישראלי הראשון אולי היה היהודי הגלותי הנודד. זה שסבל מגזענות, זה שלעיתים נאלץ לנדוד וברוב הזמן לנווט בחן בין שונאיו היה עליו ללמוד "להסתדר" היהודים תמיד היו ידועים כסוחרים ואנשי עסקים ממולחים. (אחת מהסיבות לשנאה כנגדם). הקומבינטור היהודי עלה ארצה על ספינות המעפילים התערבב בין האוכלוסיה הערבית לבין הרשויות הבריטיות ולבסוף קיבל בית.

המלנדרג'ם כמו הקומבינה הינה השקפת עולם ודרך חיים. כמו הקפוארה בימיה הראשונים זוהי דרך חיים של מחאה כנגד השלטון השלט. בעיניי המלנדו/קומבינטור ה"אמנה החברתית" ההובסיאנית אינה עובדת, הרשויות מושחטות, לא עובדות או לא תקינות בעיניו, ואם כך האמנה החברתית בטלה, כל האמצעים כשרים ואפשר לחזור ל"מצב הטבעי" ולהיות אינטרסנטי ואנוכי, העיקר לא להתפס על ידי הרשויות. גם בברזיל וגם בישראל של היום השחיטות הפוליטית בעליה מתמדת ששוברת שיאים חדשים בכל שנה, יש רק לצפות שהמלנדרז'ם והקומבינה ימשיכו באותה המגמה גם כן. הקפוארה הדוגלת בערך המלנדרג'ם כערך עליון וחיובי תמשיך להקסים ולמשוך אליה את הישראלים שבאופן מודע או לא, מזהים את המלנדרו/קומבינטור כגיבור מחאה הנלחם בשלטון המושחט.